מאיפו הוא הרחוב בו חוסי נולד ומן הכותרת עצמה, הוא בא להודיע שמדובר באלבום אישי. "מאיפו" מציג מכלול דיוקנאות עצמיים של חוויות מרובות בחייו של חוסי גרינבוחו, שלקח את הזמן לכסות את היומן האישי שלו ולבסוף לממש את הפנטזיה של האלבום הסולו שלו.
אהבה מככבת בכמה מהסיפורים שהוא מספר לנו: אהבות רעילות, אהבות מתחילות ואפילו אהבות פנטסטיות בין מלאכים ושדים. יש מחוות נסתרות לכמה ממעוררי ההשראה הגדולים שלו, ואפילו הפוליטיקה של המזרח התיכון מתגנבת בצורה מקורית מאוד ושנויה במחלוקת בשתי שפות ושתי הגרסאות של "רמאללה", שמשקפות את הדיכוטומיה הנצחית של העולה לארץ. הוא גם מתגרה בשיר על טרגדיה בחייו האישיים שמזעזע וסוטר עם הקצב והנימה החוצפנים שלו בשיר "160". כל זה מוכתר בגרסה מאוד מיוחדת של ההמנון הלאומי "התקווה", שבלי כוונה, אולי בכל זאת מהווה פרובוקציה.
המוסיקה, אקלקטית כמו טעמו האישי, נעה בין רוק קלאסי מטאל כבד, ועובר דרך מעין קומביה לטינית ואינדי אלטרנטיבי. כל זה, בשלוש שפות שונות.
gak, מחבר משותף של כמה מהשירים והמפיק הכללי, הוא למעשה הקוסם שמאחורי הכפתורים והאחראי על ביצוע על כל הכלים שנשמעים באלבום. gak הצליח בצורה מדהימה להתאים את כל זה ביחד כך שהחוצפה, הרצינות, ההומור, הרומנטיקה והכעס של חוסי ייתפסו באלבום בצורה נאמנה ככל האפשר וללא התנגשויות. הוא הצליח ליצור את אווירות באמצעות ניגון מסתווה כמו זיקית ובו זמנית מדויק שעקב אחרי הרכבת הסכיזופרנית המוזיקלית של יצור חסר מנוחה כמו חוסי גרינבוחו.
גרינבוחו הרגיל אותנו לקבל תמיד את המסרים שלו, ובכל הזדמנות הוא בחר סוגים שונים של אריזה: הוא כתב ספרים, כתבי עת, קומיקס, מאמרים, בלוגים. הוא עשה רדיו, טלוויזיה וסטנד-אפ. הוא עלה לבמה עם להקת הרוק שלו ועכשיו הוא סוף סוף מצא את עצמו לבד באולפן הקלטות.
"מאיפו" נולד באמצע מגפת וירוס הקורונה ומדביק את מצבי הרוח הרבים שלו, והשאיר את חותמת המפעל של חוסי שמוכיחה שוב ששום דבר לא עומד בין הפנטזיות שלו למציאות
אפשר לשמוע וגם לרכוש פה